בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' מקרקעין

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבעת למחיקת התובענה על הסף מחמת התיישנות.

2.בתמצית, מדובר בתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב העובדה שמשכנתה שרשם בגין הלוואה נמחקה. התובע טען לאחריות של הנתבעת, שמחקה את המשכנתה על סמך שטר משכנתה מזויף.

3.הנתבעת העלתה טענת התיישנות וזאת מחמת העובדה ששטר המשכנתה נמחק עוד בשנת 1999, כך, לפי כתב התביעה עצמו.

מאחר שעסקינן בתובענה כספית, וחלפו מעל לשבע שנים ממועד המחיקה, הרי התובענה התיישנה.

4.התובע השיב כי התובענה לא התיישנה, וזאת משום שחלות בענייננו הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

טוען התובע כי אין כל סבירות שבעל משכנתה יבדוק מדי שנה ושנה את המצב הרישומי של זכויותיו. לפיכך, המועד הראשון בו ידע על מחיקת המשכנתה היה עת פעל למנות כונס נכסים מטעמו.

5.לענין זה הגיש התובע את תצהירו של טובי סמי, מנהל בקרה של התובע. טובי ציין כי ביום 23.6.05 ביקש התובע לפעול למימוש המשכנתא, ועל מנת למנות כונס נכסים מטעמו בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח כנגד החייבת, הונפק נסח רישום מקרקעין ביום 6.9.06. עובדת מחיקת המשכנתה נודעה לתובע רק באותו מועד.

6.בתגובה טענה הנתבעת כי התובע שקט על שמריו, שכן לא פעל למימוש המשכנתא משך מספר שנים, אף שהלווה חדל מלעמוד בפירעון ההלוואה.

7.לנוכח טענה זו, אפשרתי לתובע להגיש תצהיר משלים, המתייחס למועד שבו חדלה הלווה לשלם את התשלומים על חשבון ההלוואות.

בהתאם לתצהיר המשלים, הפסיקה הלווה לשלם את התשלומים ביום 1.6.04.

התובע ניסה להסדיר את תשלום ההלוואה באמצעות פניות ישירות ללווה, ומשאלו לא צלחו, פעל לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

8.התשתית העובדתית הקיימת כיום אינה מבססת דחייה על הסף.

סילוק על הסף מהווה סעד מהיר ופשוט שאינו מצריך בירור עובדתי מורכב.

הוצגה תשתית ראייתית לפיה הלווה הפסיקה לשלם את ההלוואה בשנת 2004. תשתית זו מבוססת על דפי חשבון בנק שהם בגדר רשומה מוסדית. מובן, כי הנתבעת תהיה רשאית לבחון תשתית זו, אך זאת במסגרת כלל הדיון בתיק.

טענת התובע, לפיה לפני 1.6.04 לא יכול היה לדעת על מחיקת המשכנתא, משום שההלוואה שולמה כסדרה עד לאותו מועד היא טענה ראויה, הטעונה בירור עובדתי ומשפטי במסגרת ההליך העיקרי.

מכל מקום, מעת שלא חלפו שבע שנים ממועד הפסקת תשלום ההלוואה, ומכאן מהמועד שבו יכול היה הבנק, לפי טענתו, לדעת על עובדות התובענה, הרי אין מקום לסעד קיצוני של סילוק על הסף מחמת התיישנות.

9.לאור האמור אני דוחה את בקשת הנתבעת. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

10.הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מהיום.